תוספות על נדרים נ״ד א:ד׳

מהדורה: מהדורת וילנא

מקור נדרים נ״ד א:ד׳
4 בְּמַאי קָא מִיפַּלְגִי? רַבָּנַן סָבְרִי: כֹּל מִילְּתָא דִּצְרִיךְ שְׁלִיחָא לְאִמְּלוֹכֵי עֲלַהּ — לָאו מִינֵיהּ הוּא. וְרַבִּי עֲקִיבָא סָבַר: כֹּל מִילְּתָא דְּמִימְּלִיךְ שְׁלִיחָא עֲלַהּ — מִינֵיהּ הוּא. אָמַר אַבָּיֵי: מוֹדֶה רַבִּי עֲקִיבָא לְעִנְיַן מַלְקוֹת, שֶׁאֵינוֹ לוֹקֶה.
פירוש תוספות על נדרים נ״ד א:ד׳
4 וצריך לאימלוכי - דאין לוקח אותן בסתם כיון עד דאימליך עליה:
5 מודה הוא לענין מלקות - בל יחל שאינו לוקה דמספקא ליה אי דלועין בכלל ירק ומספיקא לא אמר למילקיה: